עטיפת הספר 'מסביב לנקודה' מאת יוסף חיים ברנר
עטיפת הספר 'מסביב לנקודה' מאת יוסף חיים ברנר

מסביב לנקודה

מה שמתחיל כרומן אידיאולוגי חברתי הופך לרומן פסיכולוגי קיומי, שתחילתו פער סטירי-אירוני בין גיבור שוחר טוב ועולם חברתי המונע על-ידי תודעה כוזבת וסיומו טרגדיה – כשהגיבור, המסרב להשתתף במשחקים חברתיים כוזבים, נדרס תחת מכבש לחצים של מציאות נפשית וחברתית רבת-סתירות. זהו תיאור של גיבור הנע מסביב לנקודה – אותו סדק בהווייתו, שהמבקש לרדת לפשרו או לאחותו, מגלה כי התהום עמוקה עד מאוד.

עברית35,749 מלים 1904
2015 424kB 787kB
נקה
מק"ט: ברנר-מסביב-לנקודה קטגוריות: , ,
תיאור

מסביב לנקודה מספר את סיפורו של יעקב אברמסון, מורה חדור אידיאלים, הנושא בלבו תקוות גדולות לעשייה תרבותית-לאומית ולאושר אישי. הרומן נפתח כאשר הוא עוזב את העיר הקטנה צוער ונפרד בתחנת הרכבת מתלמידו שלמה פרנקל. זוהי בעצם תחילת הסוף. ההתחלה היתה מבטיחה. בעבר הוא הגיע לעיר הקטנה כשקיבל משרת הוראה מכניסה, אלא שהוא לא האריך לשהות שם, כי במקום ללמד את תלמידיו את מה שציפו ממנו הוריהם, כלומר קריאה עברית, חומש ומעט לימודים כלליים פורמליים, הוא חינך אותם למוסר ולערכים והמריד אותם כנגד אבותיהם הזעיר-בורגנים שומרי-המסורת. כשנתגלה הדבר, פוטר ממשרתו. בפתח הרומן אנו פוגשים אותו לאחר מעשה, חוזר לעירו, שמח על מעלליו וגאה בסקנדל שעורר. הוא נפרד כאמור מפרנקל, בדרכו לעיר הגדולה א., כשהוא מבטיח לצרף אותו לעבודה ציבורית משותפת בעיר הגדולה ולעשותו ליורשו ולממשיך דרכו.

בעיר הגדולה הוא מתגורר בבית משפחת דוידובסקי ונפגש עם אוריאל דוידובסקי, ידידו ועם חוה בלומין (יֶווה איסאקוֹבנה) אהובתו משכבר, המתגוררת בסמוך. דוידובסקי, חוה ופרנקל תלמידו שיגיע מאוחר יותר אל העיר, הם שלושת גיבורי המשנה של הרומן, המייצגים כל אחד אפשרות אחרת העומדת בפני הצעירים היהודיים הנקרעים בין היהדות המזרח אירופאית השוקעת, בתקופת דמדומים שבה לא ברור מה איזו יהדות חדשה תתגבש בעתיד:

הוא היה פרוטוטפוס של אותו הגבור החולני המצויר בספרותנו היפה, שעליו עמלו כל היוצרים מברנר עצמו עד ברדיצ'בסקי, שופמן, נומברג, גנסין וכל אותה החבורה הצעירה, המנקרת ומטפלת במעמקי הנפש של "הגבורים" החלשים, בעלי הכנפים, שאין להם יכולת לעוף ולהתרומם אל אותו הגובה, שאליו שואפת נשמתם.

הוא, כמוהם, יצא "מעמק עכור" לבקש את נקודת-החיים, נקודת המשען של היהודי החדש בן הדור, אשר נולד בין השמשות, ברגע שקיעתה של היהדות העתיקה ולפני זריחתה של היהדות החדשה, שפרצופה לא הוברר עדין ואורה לא נגלה מבעד הערפל. ["מסביב לנקודה" (י.ח. ברנר)/שמואל צ'רנוביץ]

בתחילה, מסתגר אברמסון בחדרו ועוסק בכתיבת חיבורו העברי החדש, מתגעגע לחוה האהובה, שגרה בסמוך בבית משפחת קצמן, בית שבו פעלו יחד בעבר, במסגרת חבורת הסוציאליסטים המתבוללים. הוא גם חושב לפעמים על ידידו אוריאל דוידובסקי, המתבודד עם רעיונות המוות שלו, תוהה האם יגשים את החלטתו לפרוש מן העולם וכיצד. אלא שאז מגיע מכתב מפרנקל המזכיר לו את הבטחותיו.

בעקבות מכתבו של פרנקל, אברמזון יוצא מבדידותו ובמאמץ להכשיר את התנאים לבואו הוא מקבל משרה בבית העקד העברי, מה שמאפשר לו להזמין את פרנקל לחיות עימו ולגדל אותו כממשיכו. אברמזון מטפל בפרנקל כמו אחות רחמניה ומספק לו הזדמנות להגשים את "חלומותיו" ולהיעשות פועל. בינתיים אברמזון מסיים את חיבורו ומקווה לייסד בעיר חבורת אנשים שתפיץ ותגשים את האידיאלים שהוא מאמין בהם – עיצוב חיים לאומיים יהודיים חדשים המשלבים רוח יהודית חופשית עם מיטב תרבות המערב. אלא שלמרות תקוותיו ושמחותיו, מתחת לפני השטח מחלחלת בו התחושה שלכל אלו אין יסוד וכי "עולם כמנהגו נוהג". ואכן המציאות טופחת על פניו: החיבור שכתב לא נתפרסם שכן כתב-העת שקיבל אותו נסגר. פרנקל מתגלה כאנוכי וכפוי-טובה ו"מסירותו" לרעיונות של אברמזון מתפוגגת. הוא נוטש עד מהרה את חלומו להיות פועל, אך למרות זאת מצטרף לקבוצת הסוציאליסטים המתבוללים. הוא גם מנסה לחזר אחר חוה. באותה תקופה, מגיעות ידיעות ממקורות שונים על חומרת מצבם של יהודי רוסיה.

אברמזון מאבד כל תקווה. מעשיו ושאיפותיו הפכו חסרי ערך בעיניו. הפער בין אימת המציאות וסיכוייו להגשים אי אלו מרעיונותיו מתבהר ומתחדד. תחושת הבדידות וחוסר האונים הולכת וגוברת ובד בבד ואולי גם בגלל כל אלו מערערת שפיותו. כדי למנוע מהטירוף להשתלט עליו, וכשאין הוא רואה כל סיכוי להמשיך לחיות חיים של טעם ומשמעות, ובהשפעת ידידו אוריאל, הוא מחליט להתאבד, אך נכשל גם בכך. במאמץ אחרון להיאחז בחיים ובניגוד גמור לתחושותיו, הוא שב ללכת בעקבות חוה ומצטרף לסוציאליסטים המתבוללים. אך גם זהו אינו פתרון והוא נותר כשנפשו חצויה, עוסק בגלוי בפעילות ברוסית, אך כותב בחשאי יומן בעברית, זר ובודד, אילם וכואב בחבורה ריקנית ורעשנית. התגובה האטומה והמתנכרת של הסוציאליסטים המתבוללים לידיעות על פוגרומים, גורמת להתפכחות אך גם לאובדן שפיותו. בסופו של הרומן מובאים חלומותיו המטורפים, שמציגים מצד אחד את חומרת מצבו ומצד שני מאפשרים לו להגשים בעולם ההזיות, את מה שנבצר ממנו להגשים במציאות. הרומן מסתיים בידיעה על התאבדותו של אוריאל דוידובסקי, שנסע לשם כך לעיר אחרת. הוריו, בעלי הבית של אברמזון, ממתינים לשכן שעיסוקו בכך, שיבוא להרחיק את האיש שדעתו נטרפה עליו, למקום שנועד למשוגעים כמוהו.

מסביב לנקודה הוא רומן אידיאולוגי משום שהוא עוסק באידיאולוגיות. בה בעת הוא רומן אנטי-אידיאולוגי משום שהוא מבקר לא רק את האידיאולוגיות השונות, אלא את האידיאולוגיה באשר היא, כאשר הוא לא רק מציב שתי אידיאולוגיות מנוגדות של ציונות כנגד התבוללות סוציאליסטית (חוה), אלא גם אופציה חוץ-אידיאולוגית של התאבדות (אוריאל). אברמזון, על אף היותו ציוני, לא שייך לשום ארגון ציוני רשמי ולכן לא מזוהה ככזה. בכך יש גם ביקורת על הצורך להשתייך לקבוצה כדי להיחשב לאידיאליסט. הניסיון של אברמזון ליצור אידיאולוגיה וקבוצה משל עצמו נידון לכישלון במקרה זה, מסיבות נסיבתיות בלבד. גם כשהוא מצטרף לבסוף לקבוצה, הוא אינו אידיאליסט עד הסוף משום שהוא חורג מן ההסכמה הכללית. אלא שקבוצה אידיאולוגית תמיד מייצרת מנגנוני הרתעה שימנעו מחבריה התרת רסן שכזו, והשבר האישי של אברמזון אינו משקף משבר אידיאולוגי, אלא את אי היכולת להתמודד עם המנגנונים של האידיאולוגיות: הוא אינו מצליח להשתלב בקבוצות קיימות ולא מצליח להקים קבוצה אלטרנטיבית משלו. משכך הוא מחשיב את עצמו כ"יחיד הציבור", יחיד המגלם ציבור שלם.

כל אלו ועוד מתנקזים לדימוי של ההתמודדות עם הנקודה, שמרכזיותה נרמזת מעצם היותה חלק מכותרת הרומן. המילה "נקודה" מופיעה ברומן כ-16 פעמים, בשישה מקומות בולטים. בהקשר האישי, היא מסמנת את הניגוד העמוק בין אברמזון ובין חוה שהוא אוהב, שאינו מאפשר להשיג הרמוניה ביניהם. בהקשר פעילותו הציבורית והספרותית של אברמזון היא מסמנת מכשול או מעצור שאינו מניח לו להגשים את האידאלים הלאומיים-חברתיים שלו. בהקשר הקיומי הכולל, היא מסמנת קרע סמוי בהוויה, שאינו מניח לאדם לחיות בעולם לפי הגיונו ומשאלות ליבו, או בנוסח אחר: את מצבו של האדם שנמצא תמיד "מסביב לנקודה", אבל לעולם לא יגיע אליה. אין ספק שבעיסוקו ב"נקודה" מכוון ברנר גם ל"נקודה היהודית". ולכן, הנקודה שעומדת בין אברמזון לחוה יכולה להתפרש כמעצורים אירוטיים וגם כהבדלי הדעות ביניהם בקשר לעתיד האדם היהודי: יהודיותו העקרונית ושאיפותיו התרבותיות-לאומיות לעומת התכחשותה ליהדות, בה היא רואה עניין ביולוגי-מקרי, ובחירתה בהתבוללות סוציאליסטית. הבחירה לסמן עניינים עמוקים והרי גורל במשהו זעיר כמו נקודה, דבר שבקושי נראה ושקל לסלק אותו ולמחוק אותו, מבליט את הסתירה בין הסמן והמסמן.

אחת הדרכים להתגבר על הנקודה היא חיסולו של המתגבר. כך נהג דוידובסקי, שבהתאבדותו סילק את ה"נקודה" שלו. כך אברמזון, בהזיותיו, שומע הצעה מקול אלוהי: "ויאמר אלי יהוה: לך וטיפסת על הכותל למעלה מחוט-הסיקרא, למעלה מרום-התקרה, תמצא הגאולה השלמה. זכור ואל תשכח! הנקודה מסתלקת במי שממית עצמו עליה! ואבוא היום…" (פרק 24) הצעה זו יכולה להתפרש באופן דו-משמעי: בהקשר הלאומי, מי שיקריב את עצמו ויאבק עם המכשולים עד מוות יביא גאולה לאחרים, ובהקשר קיומי כולל, כל זמן שחיים – הנקודה תכאיב ותציק ורק המוות ישחרר ממנה.

בסוף הרומן, כאשר אברמזון כבר מטורף לחלוטין, הוא כותב קטע אחרון, המהווה מעין צוואה ובו הוא מסביר את הדרך בה בחר בסופו של דבר להתמודד עם הנקודה:

"בשנת וכו' ג"פ ישר והפוך. בחוץ תשכל אבן, בחדרים – תער, חַלָף. ואקרע את דגלי לשנים-עשר קרעים, שלא יפול בידי צר. וַייוותר יעקב לבדו. תמה הגסיסה. אחד בכל מלוא-החלל. וככה לעולם, לעולם ועד, לנצח-נצחים. יעקב יכלה – ואחד יישאר. תמיד יישאר אחרון אחד עד נצח. כל לא יהיה ואחרון יהיה. וכי יתעורר לבוא אל הגן אשר על ההר, הגן העומד כנקודה על ההר. לעבור הנקודה ולבוא אל ילדיו אהוביו הנאמנים בבריתו ולזרוע זרע אשר יעשה פרי, יתהפך עליו להט-התער אשר בשעריו ולא יתן לו לעבור. ומַזוּריקים ועמלקים ירדפוהו עד חורמה אך השמד לא ישמידוהו וכלה לא יעשו בו. איה יימָלט? הוא יימלט ויסובב את הגן. ויסובב, ויסובב, ויסובב – כל היום. מותניו ימלאו חלחלה והוא יסובב מסביב, מסביב, מסביב. עד הנה מגילת יעקב". (פרק 25)

הגן כאן מזכיר את גן העדן עם להט החרב המתהפכת בשעריו, אבל התער הוא גם תער ההתאבדות וגם תער הפוגרומים. אך אימת התער לא תייאש את אברמזון ואם לא יוכל היכנס לגן, כלומר לעבור על הנקודה או אל הנקודה, הוא יסובב ויסובב אותו. גם באין תקווה, ולמרות כל הניסיונות להשמידו ולעצור בעדו הוא ימשיך בדרכו. את הנקודה אין בכוחו להביע, גם לעקוף אותה לא יוכל, אבל ממשימות-ייעודו לא ירפה. יהיה אשר יהיה, הוא לא יחדל לסובב אותה. הטירוף כאן הוא אם כן פתרון ביניים, בין ויתור על היהדות ובין ההקרבה הטוטלית.

הנקודה מייצגת את כל מה שמונע את ההרמוניה ואת הגאולה (בכל המישורים), אבל גם את ההרמוניה או הגאולה עצמם (כבלתי מושגים), היא יכולה להיות גן העדן הנכסף וגם המכשולים העוצרים מלהיכנס אליו, גם גילום של עולם הגויים, אך גם הייעוד היהודי וכמובן באופן הכולל את כל אלו, גם את הקיום האנושי, או את האבסורד הכרוך בו. גאולת היחיד, גאולת האומה, גאולת האדם, אינן אלא בבואות של אותו עניין עצמו. כולן בלתי אפשריות, אבל "יחיד הציבור", כל עוד רוחו באפו, לא יחדל לחלום עליהן ולחזור אליהן. ביצירות הבאות של ברנר יפעלו היחידים בכל התחומים האלו להגשמת הערכים שהם מאמינים בהם, כנגד כל הסיכויים, מתוך ידיעה צלולה של האמת הזאת בכל ודאותה וכובדה, בשפיות גמורה ובכוונה מודעת.

(סיכום זה מבוסס על הפרק העוסק ברומן מסביב לנקודה בספר מהתחלה מאת בעז ערפלי)

לקריאה נוספת:

"מסביב לנקודה" (י.ח. ברנר)/שמואל צ'רנוביץ – בפרויקט בן יהודה

– בעז ערפלי, "יחיד הציבור – צמתים אידיאולוגיים, קיומיים ופסיכולוגיים במסביב לנקודה," מהתחלה, תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008, עמ' 92-182.

על המחבר