עטיפת הספר 'מכאן ומכאן' מאת יוסף חיים ברנר
עטיפת הספר 'מכאן ומכאן' מאת יוסף חיים ברנר

מכאן ומכאן

התמוססות העולם הישן של יהדות מזרח אירופה, בתחילת המאה ה-20, מזמנת התמודדות אידאולוגית כמו גם גאוגרפית ליוצאי העיירות היהודיות. בספר זה, מעניק לנו ברנר דוח גלוי לב על קורותיה של העלייה השנייה, מפי המחבר "אובד עצות", המתלבט לא רק בנוגע למקום בעולם בו יש לבנות את החיים היהודיים החדשים, אלא גם באידאל היהודי החדש המתגבש ובאפשרות להגשמתו אל מול המציאות הקשה.

עברית43,316 מלים 1911
2015 371kB 805kB
נקה
מק"ט: מכאן-ומכאן קטגוריות: , ,
תיאור

בראשית דרכו בארץ ישראל, ב-1909, התגורר יוסף חיים ברנר במושב השיתופי הראשון עין גנים, בחדר ששכר בית משפחת פסילוב. כאן הוא כתב את מכאן ומכאן, שחלקים גדולים ממנו מתרחשים בעין גנים, אותו מכנה ברנר הפרבר.

עין גנים שהוקם ב-1908, עוצב ברוח העלייה השנייה הסוציאליסטית, שדגלה בעבודה עברית בחקלאות במשקים פרטיים ובעזרה הדדית, וזאת לעומת אנשי העלייה הראשונה בפתח תקווה הסמוכה, ששימשו כמנהלי עבודה והעסיקו עובדים ערבים זולים. כמו כן הצטיינו במושב בהקפדה על השימוש בשפה העברית. מפאת הראשוניות שלו, עין גנים נחשב למקום שבו התגבשו הרעיונות שעיצבו את המושב, את הקיבוץ ואת הקבוצה. עקרונות החיים שהונהגו בו הטביעו חותם בחברה הישראלית ובו נוסדו בין השאר קופת החולים והסתדרות העובדים. במקום התגוררו לאורך השנים רבים מראשי תנועת העבודה.

בעין גנים, פוגש ברנר שניים מאבות תנועת העבודה: א"ד גורדון וברל כצנלסון, מושפע מהם ומשפיע עליהם. ברנר שאף לעסוק בחקלאות, כדי להגשים את הרעיון הציוני, אך שלא כמו גורדון, לא עמד בעבודה הקשה ונטשה לאחר שבוע למען הספרות והוראת הספרות. ברנר גר בעין גנים שנה אחת ולאחר מכן עבר לירושלים. הקושי האישי של ברנר בהגשמת האידיאל הציוני והתחבטויותיו הרבות, באות לידי ביטוי במכאן ומכאן, כאשר המספר, שמתפרנס מכתיבת פיליטונים ורשימות לעיתונים שלא כולם מתקבלים לפרסום, בגלל "הרפרוף הפסיכולוגי והמרירות היתירה שבהם" מזוהה עם ברנר עצמו, שכתבותיו וסיפוריו לא תמיד התקבלו בברכה מפני שידוע היה שאינו מייפה בהם את האמת, בניגוד לנטייה הרווחת של הכותבים באותה תקופה. דמויות אחרות ברומן מושפעות מהדמויות השונות שפגש בעין גנים. כך הנער הניך פסילוב, שמת ממלריה ושלו מוקדש הספר, הוא מקור ההשראה לדמות של עמרם וגורדון הוא מקור ההשראה לדמותו של אריה לפידות.

הספר בנוי בצורת מחברות, רשימות קרועות שכותב המספר האלמוני, החותם בשם "אובד עצות", בעת אשפוזו בבית החולים ושלאחר מותו התגלגלו לידי המוציא לאור, הדובר בהקדמה, שקיבץ אותן לרומן. מלבד "אובד עצות", עוסק הרומן בשתי דמויות מרכזיות נוספות, חברו של המספר דוד דיאספורין, המגיע ארצה לאחר ניסיון הגירה לאמריקה וחולם להיות שחקן ואחי אמו של דיאספורין, אריה לפידות, שעולה לארץ בגיל מבוגר ומתמסר לעבודה הפיזית משום שהוא רואה בה ייעוד מוסרי.

שלושת הגיבורים, חבריהם ובני משפחותיהם מנסים להתמודד עם האתגרים הרבים שמזמנת הארץ הקשה ליושביה. מהם יש כאלו שלא עומדים במבחן העלייה, כך המספר מת שבור ומותש ואילו דיאספורין וצבי לפידות (בנו הצעיר של אריה) יורדים מהארץ. דווקא דור הסבים ודור הנכדים הם אלו שמגלמים את הסיכוי לקיום יהודי רוחני ומוסרי, אך גם מלא כוח וחיוניות בארץ ישראל: אריה לפידות ואישתו הינדה מחד ומאידך נכדו עמרם, יתום מבנו הבכור, המורה הגיבן, שנרצח בנסיבות טרגיות בעת שרכב ליפו.

עמרם מתואר כערבי קטן ודווקא לחיוב, במקרה זה: הוא שחרחר, אמיץ, נמרץ ואינו משלים עם העובדה שלא גואלים את דם אביו. הוא רועה את עדרו בלילות ולא מפחד להתכתש עם ערביי הסביבה. הוא מסמל את כל מה שבני דורו של ברנר רצו להיות ולא היו. לא בכדי, יש הרואים בדמותו של עמרם את דמות הצבר הראשונה בספרות.

ורק בשביל ילדים כאלו, טוען ברנר, יש ברכה בציונות: "אלמלא נבראה כל החיבת-ציון אלא בשביל מין בריה כזו – יש שהיה עולה הרהור-לצון בתוכי – דיֵנוּ"

לקריאה נוספת:

– דר' סבטלנה נטקוביץ', על מכאן ומכאן/יוסף חיים ברנר – באתר תרבות.il

– נילי קלינגר, משחק באיכרות, משחק ביישובו של עולם, הארץ – מוסף ספרים, 29.09.2010.

על המחבר