חסידות/י"ל פרץ
חסידות/י"ל פרץ

חסידות

מקבץ של 19 סיפורים קצרים ומחזה על הווי החסידים במזרח אירופה של סוף המאה ה-19, המבוססים על סיפורי-עם שליקט המחבר. פרץ מביא לנו יצירות מופלאות המנציחות את החוכמה ואת האמונה העממית של צורת חיים יהודית שנחשבה כפרימיטיבית בעיני המתנגדים בני העולם הישן כמו גם המשכילים החדשים, ובהבליטו את הפשטות ואת האנושיות של החסידות, הוא מעמיד מראה ביקורתית בפני מבקריה ואולי אף בפני עצמו.

עברית41,277 מלים 1908 (יידיש), 1918 (עברית)
2015 874kB 1325kB
נקה
מק"ט: perets-hasidut קטגוריות: , , ,
תיאור

בסוף המאה ה-19 החסידות נשללה לא רק על ידי הליטאים, הם "המתנגדים", הזרם שממנו וכנגדו יצאה החסידות, אלא גם על-ידי היהודים החדשים, השכבה של היהודים המשכילים שרכשו השכלה כללית והתקרבו אל תרבות העולם, שראו בחסידות גרסה עממית ופרימיטיבית במיוחד של היהדות. שכן החסידות דגלה בעבודת השם במעשים ולו הפשוטים ביותר ולא ברכישת השכלה בישיבות.

פרץ, עם זאת, למרות היותו "משכיל", כמו חוזר בתשובה ובמקום להביע ביקורת על אותה צורת חיים פרימיטיבית, שהמשכילים הסתייגו ממנה, מוצא את הקווים הראויים להערצה בתנועה החסידית, ומבקר דווקא את העולם ההלכתי. כך למשל בסיפור בין שני הרים, הצדיק מביאלא הוא המנהיג האנושי והרגיש ואילו הגאון מבריסק הוא איש נוקשה וקר.

הסיפור אם לא למעלה מזה, המבוסס כנראה על דמותו של ר' משה לייב מסאסוב (1745-1809), שהיה למדן נחשב, אך עסק גם במעשי צדקה בסתר, מספר על הרבי מנמירוב שהיה נעלם בימי אמירת סליחות ולמרות שהשכים קום לא הגיע לבית הכנסת. חסידיו ומשפחתו חשבו שהוא "עולה לשמיים" כדי לבקש רחמים על עם ישראל. יהודי ליטאי, מתנגד, שהגיע למקום ושמע זאת, נמלא צחוק. הוא מחליט לעקוב אחר הצדיק ומגלה שכל יום בבוקר, הצדיק מתחפש לגוי ומביא לאישה חולנית עצים להסקה. ובעת הסקת התנור אומר את הסליחות. הליטווא"ק משנה את יחסו לחסידות ואף מבקר את הצדיק פעמיים בשנה. כאשר הוא שומע שאומרים שבימי הסליחות, עולה הצדיק לשמיים, הוא אומר "מי יודע אם לא למעלה מזה!"

המשכילים היהודים הרגישו לרוב קרבה ליהודים המתנגדים מכיוון ששני הזרמים ראו עצמם כרציונליסטים, כאנשי מילים. כך בסיפור הליטווא"ק לומד מסכת אותה הוא יודע בע"פ כל הלילה כשהוא נמצא מתחת למיטתו של הצדיק, הישן שנת ישרים. בעולם שבו הסליחה והכפרה עוברים דרך המילים, ישאל בן עולם זה היכן נמצא הרבי בזמן הסליחות. אך הצדיק, מחליף מילים במעשים. אצלו הסליחה לא עוברת מלמטה למעלה (בכיוון אנכי) כדרך המילים אלא בין אדם לחברו (בכיוון אופקי). זוהי מהפכה תפיסתית גדולה שגורסת שמעשה החסד הוא הסליחה האמיתית – שהאנושיות גוברת על כל המילים כולן.

לסיפור המפורסם גלגולו של ניגון גוון מיסטי עוד יותר. גיבורו אינו אדם אלא ניגון, שנלקח והוסב מייעודו המקורי והתגלגל בדרך לא דרך עד שבוצע התיקון הנדרש. כך ניגון ה'מזל טוב' מברדיצ'ב, ששימש לאיסוף תרומות להכנסת כלה, אומץ על ידי הכליזמר מהעיירה מחנובקה והוסב לניגון 'אל מלא רחמים' שנוגן בחתונה לזכר אביה של הכלה. אורחים שהגיעו מקייב שרקו בבוז לנעימת האבל שנוגנה להם במקום מוזיקת ריקודים שמחה, אך עדיין זכר אותה האורח המפריע וכך התגלגל הניגון לתיאטרון בוורשה. משם מתגלגל על ידי יתומה ענייה לעיירת הגבול ראדזיוויל ומפריע את לימודו של למדן, שאחרי שהוא מסלק את היתומה השרה מתחת לחלונו, אינו יכול להתרכז יותר בלימוד למרות כל מאמציו. הלמדן שאינו מתנגד ואינו חסיד מגיע בסופו של דבר לר' דוד'ל מטלנא השוהה בעיירה ומבקש את עזרתו. זה מטיל עליו מצוות תיקון: לסדר הכנסת כלה ליתומה הענייה. אותה יתומה כך מתברר היא הבת של הכלה בחתונה במחנובקה, שנגנבה כאשר הוריה יצאו לתיאטרון בקייב.

הלמדן, החווה התעלות רוחנית תוך כדי שירת הניגון, היחידי שהוא מכיר, כי לא איש זמר הוא, הוא דוגמה אחת מני רבות לגישתו של פרץ המדגיש את החוויה הדתית של החסידות שמגיעה ממעמקי הנפש ולא מנאמנות עיוורת לצדיק שעל חצרו הוא נמנה.

בתחילת דרכו, הסתייג פרץ מהכתיבה ביידיש וכתב בעיקר בפולנית ובעברית. כמו משכילים אחרים בני דורו הוא ראה ביידיש אמצעי זמני לשיפור השכלת היהודים עד שילמדו את שפת המדינה. עם זאת, בעקבות הפוגרומים של שנות השמונים של המאה ה-19, ובכללם "סופות שבנגב", חל מפנה בגישתו וניכרת זיקה מחודשת לחיי היהודים, למסורתם וללשונם – היידיש, כמו גם התעניינות בתנועת החסידות ובסיפוריה, שם מצא הד הן לרעיונותיו החברתיים-סוציאליסטיים והן לתפיסתו הרומנטית. אחרי הפסקת כתיבה של עשר שנים, שב פרץ לכתוב בעיקר ביידיש תוך שהוא טוען שאם יש שפה שיש לה 3 מיליון דוברים, יש ליצור לה ספרות יפה.

רוב סיפורי המחזור נכתבו ופורסמו תחילה באידיש, תחת הכותרת 'חסידיש' (ווארשא : אינטערנאציאנאלע ביבליאטעק, 1908) ורק אחר-כך התקין פרץ גרסה עברית לסיפוריו (שיצאה לאור לאחר מותו: ניו יארק : קדימה, 1918).

* * *

הסיפורים בקובץ לפי סדרם: 1. שהשׂמחה במעונו; 2. בין שני הרים; 3. גלגוּלוֹ של נגוּן; 4. שׂיחת חסידים 5. אם לא למעלה מזה; 6. משנת חסידים; 7. כָּרֵת 8. נסים ונפלאות 9. כיצד מתגלין; 10. העופות והגוילים; 11-15. מספּוּרי יוחנן המלמד: א. מאן דיהיב חיי יהיב מזוני; ב. פוחת והולך; ג. קללת שכיב-מרע; ד. רוחות מספרות; ה. העונש; 16. מעשה בר' יוחנן הגבאי; 17. מקטרתו של הרבי; 18. הגבור שמעיה; 19. המקובלים; 20. חורבן בית צדיק – דרמה בארבע מערכות.

ניתן להוריד את המחזה חורבן בית צדיק כספר נפרד.

על המחבר