שלום אורח!

רואים לו לכדור-הארץ

תצוגות נוספות

רואים לו לכדור-הארץ
25.00 ₪

זמינות: במלאי

מחבר: גליה אבן-חן | עברית | הוצאה: בית אוצר | מסת"ב:‏ 978-965-7701-13-3 | באתר מ: 2017.
ספירת מילים:  25,800 | גודל קובץ ePub:‏  448kB | גודל קובץ Kindle:‏  963kB

האם פוליטיקאים רבי השפעה נשלטים בידי קבוצה אלמונית שלא מודעת לכוחה? איך ניתן להשתחרר בקלות וביעילות מצה"ל? בכמה שפות שלט מוחמד עלי ומאיזה כוכב הגיע אלינו? האם הכנת סלט ביתי תמנע את הפיגוע הבא? האם למספר גברים חסרי ניסיון תבוא הגאולה המיוחלת? מי באמת המציא את הגלגל?

על שאלות אלה ועל רבות אחרות תמצאו מענה בקובץ זה, שכולל נובלה וארבעה סיפורים קצרים, שבהם הכותבת אינה נרתעת מעיסוק בתכנים בוטים ואפילו בנושאים שהם בגדר טאבו וזאת בשפה ישירה וקולחת שאינה מותירה את הקורא אדיש. גיבורת הנובלה שהעניקה לספר את שמו היא דודו, שלה שם ואופי גבריים, המשתתפת בקבוצת טיפול יומית, ומעיזה לומר בגלוי כי כמו המלך, גם כדור הארץ הוא עירום. גיבורי הסיפורים האחרים הם לרוב גברים מעוררי חמלה והזדהות החולמים על שינוי. [אמיתי צמרת]

הסיפורים הנכללים בקובץ הם: למשתמט, מזל טוב!, אסטרונאוטית כחול לבן, יובל והנובלה רואים לו לכדור-הארץ.
הסיפורים למשתמט ויובל עובדו על-ידי המחברת ליצירות קולנועיות, שאותן היא גם ביימה.

תיאור

Details1

עמית מאוטנר מדבר על הספר בערב ההשקה באשדוד

המיוחד בכתיבתה של גליה, הוא שהיא שומרת על איזה תום ראשיתי בכתיבתה, שהיא מאפשרת לאי-היגיון להפוך לעובדות מוחלטות. היא לא חשה למַשְׁמֵעַ באופן לוגי את השתלשלות האירועים. כך למשל, לא מוסבר עד תום מדוע מתרצה אופק בסיפור למשתמט להקים את העסק. גליה מאפשרת לדמיונה להשתולל בהשתעשעות, להגזים ולהפריז, לבצע קרקס התרחשויות באוויר, להתבטא בבוטות, לקבוע בלי-רחם גורל של דמויות, ורצוי אצלה הסיום הפאנצ'י, התקרית הבלתי צפויה.

אבל אין בכל השיגיונות הללו הַמְרָאָה רחפנית בחלל ושיוט חסר כוח-כבידה אל מחוץ לכדור הארץ. הסיטואציות שבסיפורים הן ארציות בהחלט, נטועות באנושי שעל האדמה, מתבוססות אף בבוץ, בקשיי החיים. גליה מייצרת דמויות מטורפות ומוטרפות, שהן גם נרפות ותמימות, מכמירות לב ומעוררות חמלה. הסיטואציות שבהן מצויות הדמויות מעובדות בזום אין, כמו במפת google earth, ומתפקסות קרוב למחוזות פרטיים של חיי הקורא: שיזדהה הלה עם רגעים מוכרים לו, שכבר היה בהם או שגופו זוכר כי הם אפשריים להיתכן.

הטקסט לא מאפשר לקורא להתנתק כבלון הליום לאוויר הפרוע, אלא מחבר אותו להיותו ילד האוחז בבלון, החי בלונה-פארק הסואן של מדינת ישראל, במציאות הפוליטית המוכרת, בסביבה הבלתי נמנעת. יש לי אף הרגשה כי ייתכן שבאמצעות הכתיבה, ובאמצעות ההומור שבכתיבתה, מצליחה הסופרת, ויחד עמה גם הקוראים, להתמודד עם מעגלי המציאות המתערגלים סביבנו.

הסיפור למשתמט, שאותו הזכרתי, מספר על אופק ואושרת, זוג צעירים שחלו בצבא בשיגעון כרוני, שאינם יכולים לחזור לשפיות מלאה בחייהם, והם מקימים עסק המסייע לבגירים להשתמט מגיוס לצה"ל. אבל מבעד למצחיק, כמו במשפט "כיוון שהדירה קטנה, גם אני מעמיס את העציצים על ההורים. יום אחד הם רבו... אחרי הצעקות הם פשוט התחילו לזרוק עציצים אחד על השני. ככה התפנה מקום נוסף לעציצים חדשים, שכמובן לא חסרים"; מבעד ל"עשרה חרקים שחיים בצפיפות בצנצנת, שאושרת מוציאה כדי שהלקוח שלה יגיד לצבא שהוא עושה להם טירונות, שהוא מחנך אותם להיות חיילים טובים ונאמנים למולדת"; מבעד למופרז, כמו למשל כשהלקוח מסביר ש"אני מחסנאי ראשי בצבא ובעל חנות פרחים באזרחות. כשאני סוגר את החנות עקב מילואים, כל הנשים היפות בחולון לא מקבלות פרחים. ימי המילואים שלי פשוט הורסים את הרומנטיקה בעיר"; מבעד לתפנית הקומית כשהשוטרים הבאים לעצור את הזוג, מפתיעים לפתע ואומרים: "גם אנחנו רוצים להשתחרר מהמשטרה. אולי תלמדו אותנו איך?" מבעד לכל אלה, כמו מכה מתחת לחגורה הנשמטת ממכנסי ליצן בקרקס, עולה סוגיה ישראלית אקוטית הקשורה לגיוס לצה"ל. "בסוף, אם המשרד שלכם יצליח, לא יהיה צבא והערבים ינצחו", אומר לקוח אחד, ואופק מחזיר לו, בזמן שאושרת מפוצצת לעצמה חצ'קון: "אם גם אנחנו וגם הם נשתמט, יהיה שלום".

גם רגעים אנושיים, אישיים, מצליחים לחדור, לרגש את הקורא. כמו התמימות מעוררת החמלה של אופק ואושרת כאשר לקוח לא משלם להם, כאשר הם מבינים שהם צריכים לגבות תשלום מראש מעתה ואילך. או ברגע האינטימי שנוצר בין השניים: "בתחנת האוטובוס הוא [אופק] התוודה, שהוא מאוהב בה [באושרת]. זה לא שהיא לא יודעת, כבר דובר על כך. אופק הציע שתעזוב את בית אימהּ ותעבור לגור איתו. היא הסבירה תוך-כדי התפתלות, שלא לפגוע, שלא קיימת ביניהם משיכה, שהיא מסוגלת מקסימום לחבק אותו. הוא נעלב והשיב, שגם היא לא יפיפיית השנה, אפילו לא יפיפיית החודש. הם נתנו לאוטובוס שאמור לאסוף אותם לחלוף, ודיברו באמת."

בסיפור מזל טוב!, אישה שחיה בזוגיות טובה וטריוויאלית, שעובדת בהייטק משמים, עושה טובה לחבר בתול מהעבודה וביום הולדתו ה-42 שוכבת איתו, "נותנת" מתנה. בלב ליבה של סיטואציה קומית זו, מצוי סיפור המזמן בירור באשר לגבולות הזוגיות. מה דרוש לזוגיות תקינה? מה חשוב יותר בקשר הזוגי: העמקה מנטאלית או סיפוק גופני? והכאן-והעכשיו העולים מהסיפור ניכרים בכל רגע ורגע. "נמאסו עליה [על דרור, חברה של גיבורת הסיפור מזל טוב!] כל השמאלנים, שרק מדברים גבוהה-גבוהה על כמה שצריך לעזור לפליטים, אבל לא מכירים אפילו פליט אחד באופן אישי". גם הנסיעה למתקן הכליאה "חולות", לבקר את פראנק מוזכרת. ומצב הפליטים. והאינטרסים של הפוליטיקאים.

הסיפור אסטרונאוטית כחול לבן הוא סיפור מופרז על אודות אסטרונאוטית ובעלה עלי מוחמד, המאיישים עם שני אסטרונאוטים נוספים את מפקדת נאס"א ומגלים כוכב ממשי-לכאורה בשם "טוכעס-לנד". המשפטים שזורקת הגיבורה לאוויר, כמו למשל, "בעלי הוא האסטרונאוט הראשון ממוצא פרסי, ואני האסטרונאוטית הישראלית הראשונה ממוצא אישה", יכולים להיכנס למשבצת הקומית. אלא שהסיפור הוא, למעשה, סיפור רציני הבוחן את הקונפליקט שבין גזענות, הדרה, התבצרות לאומנית ותקיפת האויב – לבין פציפיזם, הכלת הבריות וקבלת האחר, בין אם האחר הוא אישה, הומו או נטע זר מאיזו פלנטה. סיפור שנדמה שהוא אפילו משל, כי "טוכעס-לנד" זה כאן!

הייחודי ברואים לו לכדור-הארץ, ובכלל ביצירתה של גליה אבן-חן, הוא קו-התפר הדיפוזי, הנזיל, שבין המציאות לבין הדמיון. הללו אינם מחוזות משמעות קונפליקטואליים אלא כור היתוך. הם אינם נלחמים זה בזה, כי אם מולחמים אלה באלה. כך כיבוש היצר למול-ויחד עם הנועזות הפרועה. השמירה על האיפוק הפוריטני והנאמנות הזוגית הארוכה למול-ויחד עם הסטוץ הסקסואלי החפוז. החיים הנורמטיביים, שלרוב מתגלמים במסגרת המשפחתית, למול-ויחד עם הטירוף, הנמצא מחוץ לבית, אם בשוטטות ואם בעבודה, וראו את הזיגזוג בסיפור מזל טוב! שבו מופיעים לסירוגין פרקי "עם המשפחה" ופרקי "בעבודה". בהתאמה, גם המבע הספרותי הוא הכלאה בין עולם של משפטי-חיווי "קרים" לבין העולם הקרוץ מחומרי השיגעון וההומור.

חוות דעת