שלחתם את כתב היד שלכם להוצאת ספרים. אתם מאחלים 'תהנו' לקורא. אתם בטח חושבים שמישהו ישב ויקרא את כתב היד מא' ועד ת' ולפי הסדר הזה. ולכן אתם לא רוצים להציג ספוילרים.
אז אתם טועים.
הכירו את שיטת הלקטורה האוסטרלית כפי שהיא הוצגה באתר quora (ואולי היא נהוגה בגרסה זו או אחרת בעוד מקומות):
ולפני כן, כמה עובדות מהשטח…
רוב מי שמתקבל להוצאה, הם כותבים שיש להם סוכן שהשיג להם את הדיל
(מלבד הספרים שההוצאה יוזמת בעצמה, בעיקר תרגומים).
הסבר: סוכן מהווה מסננת בעבור ההוצאה: לא רק שהוא מקבל רק כותבים טובים, רצוי עם פרסומים קודמים בפורומים מכובדים (למשל כתבי-עת), אלא הוא גם דואג לשלוח להוצאה כתב יד מסודר ומותקן כראוי, מוגה וערוך. זה לא אומר שבהוצאה לא ימנו לכתב היד עורך, אך מה שמוגש, הוא בוודאי לא כתב יד גולמי שאיש לא טרח אף לתקן בו את שגיאות הכתיב….
הסוכן גם נושא ונותן בשם הכותב על מכירת כתב היד. הוא עובד על אחוזים ממכירות, אז תהיו בטוחים שהוא יתעסק רק עם הכותבים הטובים ביותר.
{תגידו בארץ: אין לכותבים סוכן. זה לא מדויק. בכל סוכנויות השחקנים בארץ יש מחלקת כותבים, בעיקר תסריטאים ומחזאים, אבל גם הסופרים הבולטים מאד. אבל כן, להרבה סופרים נחשבים בארץ אין סוכן, אבל יש להם קשרים והכרה. כלומר, אם הם ישלחו כתב יד להוצאה, מישהו כבר שמע עליהם וזה בכל זאת פקטור.}
מעט מאוד, אם בכלל, מהמתקבלים להוצאה נבחרים מערימת כתבי-היד שנשלחו להוצאה באופן וולנטרי-עצמאי (unsolicited manuscripts).
באנגלית מאגר זה נקרא slush pile, כלומר 'ערימת זבל' באופן מילולי…
כתבי יד אלו, אם יבחרו בכלל ללקטורה (באופן רנדומלי לחלוטין), יעברו לקטורה בשיטת 3-20-50.
ועוד כמה עובדות מהמקרה האוסטרלי, שמתאימות לרוב גם למקרה הישראלי:
- 99% מכתבי היד שנשלחו וולונטרית הם לחלוטין לא ברי-שימוש, כיוון שהם לא מתאימים להוצאה (לא סוג הספרים שהם מוציאים למשל), או כיוון שהכותב לא יודע לכתוב.
- כתבי יד אלו מזוהים ב-3 העמודים הראשונים. ולכן, הקורא לא ימשיך לקרוא מעבר לעמוד 3. (כלומר אם הכתיבה דלה, אף אחד לא יעיף מבט נוסף בהמשך הסיפור המדהים שלך).
- מה שההוצאות בודקות בעצם, זה "האם האדם הזה יודע לכתוב?" אם למישהו יש כישרון לספר סיפורים, בעיות בעלילה אפשר לתקן. מעטים הם ספרי הביכורים שמגיעים להוצאה במצב מושלם. אבל אם הכותב לא שולט בטכניקות כתיבה, לא יודע להשתמש בשפה כדי להעביר רעיונות, מבנה המשפטים שלו מרושל והדקדוק שלו גרוע, להוצאה לא ישתלם להעסיק עורך כדי לתקן אותו, כאשר יש הרבה כותבים טובים שמחכים להזדמנות.
- שגיאות כתיב ושגיאות קולמוס רבות מעידות על כך שאתם לא מכבדים את זמנו של המוציא לאור, עד כדי כך שאתם אפילו לא טורחים להריץ בדיקת איות.
- אי ציות להנחיות להגשת כתב-יד גם כן עשויים לגרום לדחיית כתב היד (למשל אם שולחים את כל כתב היד, כשנתבקש רק תקציר ולהיפך), כיוון שהם מעידים על הגישה שלך ועל היכולת לעבוד עם עורך.
שלושת השלבים של הלקטורה:
- 3 עמודים ראשונים: האם המחבר יודע לכתוב? האם כתב היד נראה מעניין? אם כן…
- 20 עמודים ראשונים: האם מתפתח סיפור מעניין? האם הכותב יודע איך להכניס את הקורא לסיפור? לרתק אותו? האם אני מעוניין להמשיך לקרוא? או שעדיף לי להניח את הספר בצד ולשכוח ממנו… אם הוא טוב…
- 50 עמודים ראשונים: אם הקורא הראשון הגיע עד הלום, כאן הוא יחליט אם הוא יקרא את כל הספר. במקרה של ספרי פנטזיה למשל, אם אלמנט הפנטזיה לא מופיע או לא נרמז עליו באופן ברור ב-50 העמודים הראשונים, כנראה הספר לא יהיה מעניין.
לכן, טוענים במאמר, הכותב צריך להשחיז את 20 העמודים של כתב היד שלו עד לכדי שלמות. באופן אירוני, אחד הסוכנים טען שאחת הסיבות המרכזיות לדחיית כתבי יד היתה ש-20 העמודים הראשונים אמנם היו טובים, אך אחריהם היתה ירידה ניכרת באיכות כתב-היד.
עד כאן על השיטה האוסטרלית.
יש גם שיטה אלטרנטיבית
אבל גם כאן אף אחד לא יקרא את ספריכם מא'-ת', אם הוא ייכשל בכל הבדיקות המקדמיות. למשל קריאה רנדומלית של כמה עמודים בתחילת הספר, באמצעו ובעיקר את סצנת הסיום. כך בעיקר בודקים את השימוש בשפה, ואת היכולת לעצב סצנות או סיטואציות מעניינות.
עורך אינו קורא ספר להנאה, הוא קורא ספר למחייתו והוא מתעל את כל כישוריו וידיעותיו על מבנה של עלילה ועל אופני התבטאות. הקריאה שלו אינה חווייתית אלא אנליטית. בהרבה מקרים הוא מתייחס לא רק לשפה ולעלילה, כלומר לאיכות הספר כשלעצמו, אלא גם לספר ביחס ליצירות אחרות. האם כתב היד מקבל השראה מיצירה ידועה, חלק ממגמה, מהווה חידוש בתחום הספרות, או רחמנא לצלן הוא אפיגוני או אפילו פלגיאט.