שלום אורח!

בינותיים

תצוגות נוספות

בינותיים
10.00 ₪

זמינות: במלאי

מחבר: אורי ניסן גנסין | מהדורה ראשונה: 1906 | עברית | הוצאה: בית אוצר | באתר מ: 2015.
ספירת מילים:  8,036 | גודל קובץ ePub:‏  290kB | גודל קובץ Kindle:‏  ~600kB
נפתלי ברגר, מורה פרטי בן 22 בבית משפחת חשקיס בעיירה פרובינציאלית במזרח אירופה, חי במציאות שגרתית, חונקת, נטולת אירועים מיוחדים, תכלית או עתיד. אמן זרם התודעה אורי ניסן גנסין נכנס לראשו של נפתלי והופך את תיאוריו והרהוריו של נפתלי אודות חדרו, הבית, העיירה, דייריה, כלביה ומזג האוויר לעולם פנימי עשיר ומבעבע סערות, רגיעות ותהפוכות, העומד בסתירה לחוסר היכולת שלו לעשות מעשה שישנה את גורלו.
תיאור

Details1

נפתלי ברגר חי ועובד כבר שמונה חודשים בבית משפחת חשקיס באחת העיירות המעורבות הפרובינציאליות במזרח אירופה, עיירה שחלק מנופיה הם המסגדים (=כנסיות). הוא בן 22 ומשמש כמורה פרטי, המלמד את שני ילדי המשפחה הצעירים, ילד שמזוהה רק כ'ילד חיוור' או כ'ילד רופס' וילדה – ורה. שגרת היומיום מכבידה וחונקת אותו ואף חדרו נראה לו צהוב, מזוהם וכבוש. הוא מתעב את פרק ההיסטוריה היומי אותו הוא צריך ללמד, "פרק הספּחת, הזוחל תמיד בעצלתיים, כחיים בלי תכלית, ומטיל את הנפש אל תוך זוהמת שממה נרפסה". בעוד הילד קורא באוזניו הוא בוחן את העיירה דרך החלון והכול נראה לו מזוהם, מאובק, שומם, מלא רפש, צחנה וגסות. "והיה מתחיל פתאום מאשים את עצמו במרירות וחושב בארס-גָרוּי, כי הוא נולד ברפש וברפש הוא חי תמיד וברפש גם ימוּת, רוח היא באדם וארורה. יש אנשים-חרגוֹלים."

מילון גנסין

הָכָא/הָתָם – כאן/שם (ארמית)
השתחווה – התכופף
והשתא מאי – והשנה מה? (ארמית)
ותו לא מידי – אין עוד לדון בנושא (ארמית, מן התלמוד)
מאי האי – מה זה? (ארמית)
מאי הווה עלה – מה עלה בסופה של מחלוקת (ארמית, מן התלמוד)
מבשלה – מטבח
מסגד – כנסיה
סוככה – שימשיה
פפירוסה – סיגריה (אידיש)
צלחותיו, צלחות מכנסיים – כיסים (מהביטוי 'טמן ידו בצלחת')
רחוב – המילה רחוב היא נקבה אצל גנסין ולכן שמות התואר בנקבה.
שפחה – משרתת

פעם היו לו חלומות גדולים: "בשכבר הימים היה חושב, לפרקים, משום מה, כי יש לו איזו שיכוּת לדברים שבסִפרות. היה כותב, מוחק – הדבר אינו חשוב, מילא. אחר-כך נוכח ברור, כי אין לו אפילו ניצוץ כל-שהוא של כשרון לדבר, חה-חה. נ-נוּ." משנאלץ לשוב לעיירה מן העיר הגדולה, בה שהה בעבר, הוא מתייסר על כך שכנראה לעולם לא יגשים את חלומותיו: "וחיים חלם חדשים וצעירים שיש בהם דווקא כדי סיפּוקה של נפש. כי מה – האומנם לא די? או אולי אינו כדאי? באים בני אדם נוטלים את החיים ועושים אותם ויתוּרים ויתוּרים כבר בשחר אביבם – ובשֶׁלמה?"

בעיירה הפרובינציאלית בה נאלץ לחיות, הוא מתחבר לאחד דוד רטנר, שאף הוא שב לא מזמן מהעיר הגדולה, מדינת-הים. נפתלי חזר מהעיר לפני שנתיים כבר והוא מכיר את דויד משם. כעת הוא מתלהב מסיפוריו על העיר הגדולה, למרות שכששהה שם "היתה עליו שם כל שעה ושעה יתירה למעמסה רובצת".

רטנר זה מתגלה לנו כבעל נטיות התאבדויות ופותח בשביתת רעב כדרך אל המוות. אמנם, הוא חדל בשלב מסוים משביתתו זו, אבל סופו שנמצא מת בחדרו. הוא ונפתלי מחזרים שניהם אחרי עלמה בשם מינה, ונראה שהיא מעדיפה את רטנר. כאשר נפתלי מתאונן בפני רטנר ושוטח בפניו את תסכוליו, רטנר מתרה בו לשאת אישה. רטנר, האני האחר של נפתלי, בעצם מגלם שתי אופציות להתמודדות עם השממון: כניעה לו – נישואין ובניית משפחה או בריחה טוטלית – התאבדות. לאחר מותו של רטנר מנסה נפתלי להתקרב אל מינה האבלה אף היא על רטנר ולמרות רגעים אינטימיים שהם חווים, הוא אינו מסוגל להביא את עצמו לידי מעשה ומתחמק.

בעקבות מותו של רטנר, אנו למדים שבית אביו של נפתלי נמצא אף הוא בעיירה זו. נפתלי פונה ושב לבית אביו, אולי בניסיון לחזור לעולם הילדות וליהנות מחסותם המגנה של הוריו. אלא שגם שם לא יודעים איך להגיע אל הצעיר המתוסכל.

הוא מתכנן לעבור לאודיסה, למרות שברור שרוב הסיכויים שלא יעבור ואף אם יעבור, לא יסייע הדבר להפיג את רגשות התלישות וחוסר התכלית שהוא חש. כאשר הוא מספר על תוכניתו למכר בסוף הסיפור, הוא נתקל בתשובה סתמית: גם אחיה של אשתו של אותו מכר עומד לקבל רישיון לעסוק ברפואת שיניים. האם כל הסיפור שקראנו עד כה כולו שקול לרכילות סתמית כמו זו?

נובלה זו של גנסין, חשובה משלוש בחינות: מבחינת העיצוב הפסיכולוגי ספרותי של הדמויות והסיטואציה, מבחינת סיפור קורותיו של אותו דור תלוש ואבוד, שלא מוצא תוחלת ראויה ומסרב להשלים עם הבינוניות, עם השיממון ועם העקרות ומבחינת השפה, הן כאחד החיבורים הראשונים שנכתבו בשפה המתחדשת והן במישור אוניברסאלי – במניפולציות השפתיות המבוצעות לצורך שני הראשונים.

גנסין כותב בשפה עשירה מאוד, שמשובצות בה מילים רבות בארמית, שהיו שגורות באותן ימים בקרב רוב היהודים הגברים, שאף אם אמצו את ההשכלה הכללית, לרוב היתה להם גם השכלה תורנית. מכיוון שהכתיבה בעברית בשנים אלו היתה חלוצית, גנסין משתמש לעתים במילים ובביטויים כמו גם בצורות תחביריות שלא התקבלו מאוחר יותר בשפה העברית. לכן, קורא בן ימינו יתקשה אולי בתחילה להתחבר לכתוב. אך המתעקשים יוכלו להתבשם ממרבץ עשיר של פניני ספרות תקדימיים ומעוררי השראה. כמו למשל מה שנדמה אולי לקורא מודרני כמשחק מילים על כ-תם בשל שימוש במילים הארמיות הכא והתם (כאן ושם): "אותו בוקר דווקא התחילו השמַים מיטהרים ואלוּמות אורה טהורות היו משתחררות מהכא ומהתם והיו נוצצות בבצה, ובגגות הפזורים התחילו מבהירים כתמים יבשים."

שם הנובלה, בינותיים, מרמז לא רק על המצב בו נמצא נפתלי כעת, אלא גם על מצבו בעתיד. למען האמת, זהו מצבו של כל הדור שלו, שעזב את העולם התורני הישן והעולם החדש, הציוני, עוד לא לגמרי קיים. ועליו להתקיים בינותיים.

חוות דעת

ייתכן שגם המוצרים הבאים עשויים לעניין אותך